גמרא
פירוש
מִטָּה מְטַמֵּאת חֲבִילָה וּמְטַהֶרֶת חֲבִילָה דִּבְרֵי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
בגמ׳ - חלל טפח במשך שבעה.
א
שימה עלינו ליישב למה יתכשר ע״י כך, הלא סוף כל סוף עושה חטיטה בסוף והרי השעור של עשרה הוא שעור בעצם החלות של סכך ודירת סוכה (כנ״ל פעמים רבות בשעורינו (לעיל ב. י.), והיאך תועיל חטיטה מטפח עד י׳ טפחים להכשיר?
ונ״ל, כשיש תחילת עשייה בידים בשעור גובה טפח במשך ז׳ גם החטיטה בסוף עד לגובה של עשרה נחשבת כחלק של העשייה הראשונה ולגמרה. בלי עשיית הטפח בידים בראשונה אין החטיטה שלבסוף נחשבת כעשייה בידים. אולם כשיש עשיית טפח בידים בתחילה הופכת החטיטה לעשייה כשרה בעד גמר שעור הסוכה גובה י׳ טפחים.א
בדומה לכך בשו״ע (או״ח סל״ב סי״ח) בדין אות בס״ת, שאם אחרי כתיבת אות כשרה נפלה עליה טיפת דיו הפוסלתה יכול הסופר לגרר את הטיפה ולהכשיר האות. ואע״פ שאות שנעשתה לכתחילה ע״י חק תוכות ובגררה של טפות דיו פסולה, מ״מ מחמת שהיתה הכתיבה הראשונה כשרה לפני נפילת הטיפה מצטרף גם חק תוכות בסוף לכתיבה הראשונה להכשיר.
לפי פירוש זה מובן מש״כ הרי״ף כאן שגם לחטיטה עד י׳ צריכים כוונה לשם סוכה. הואיל וחטיטת החלל עד לגובה עשרה מהווה חלק מעצם עשיית הסוכה ותקון של הסכך מחייב הרי״ף שתהיה לשם צל.ב
ברם מפירש״י יוצא שלא כהנ״ל שמבאר היתר החטיטה עד לשעור י׳, וז״ל - שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרי׳ תעשה ולא מן העשוי עכ״ל. מבואר מדבריו דבעשיית הסכך סגי בשעור טפח, והשעור י׳ הוא רק בדפנות ובהן ליכא דין תעשה ולא מן העשוי. רש״י שלא כרי״ף המצריך כוונה לשם צל עד י׳ מכיון שגמר החטיטה עד י׳ מצטרפת עם תחילת העשייה דטפח בסכך, ואינה הלכה רק בדפנות כפירש״י.ג
ובכך מבוארת דעתו של בעל הגהות מיימוניות (פ״ה מסוכה אות מ׳) המצריך הקמת דפנות טפח קודם עשיית הסכך. הקמת דפנות טפח אליביה מהווה שעור בהתחלת עשיית הסכך בידים הבאה להכשיר את החטיטה בגמר העשייה. ע״י מעשיו בידים בראשונה נחשבת גם החטיטה בסוף למעשה. וכ״ז כפרוש הנ״ל ולרי״ף ולא כרש״י, דלרש״י סגי בעשיית טפח הסכך בראשונה, ושאר השעור של י׳ אינו אלא לצורך הדפנות.
ב
עיין בר״ן שדן אם כשר רק כשחטט מחלל ולמטה בקרקע או שכשר אפילו אם חטט מחלל הטפח ולמעלה בגג. ונראה פשוט שבסוכה, כשרה העשויה בגובה עשרה אין ספק שכל עובי הגג של הסכך מתכשר לסוכה ולא רק התחתית של הגג ויכולים לחטט למעלה והסוכה בכשרותה. רק בציור שלפנינו, בגג מעל חלל טפח דוקא ניתן לדון אם תחילת עשיית הטפח והעשייה לשם צל חל גם לכל עובי הגג למעלה או רק על השפה התחתית בלבד.ד
ועיין בפי׳ ר״ח שהגברא עושה הטפח אחרי שחטט, והוא דין של חדוש דבר - דומה לחדוש דבר של ב״ה בסוכה ישנה (ט., עיין שם בירושלמי ובשעורנו.)רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
א
שימה עלינו ליישב למה יתכשר ע״י כך, הלא סוף כל סוף עושה חטיטה בסוף והרי השעור של עשרה הוא שעור בעצם החלות של סכך ודירת סוכה (כנ״ל פעמים רבות בשעורינו (לעיל ב. י.), והיאך תועיל חטיטה מטפח עד י׳ טפחים להכשיר?
ונ״ל, כשיש תחילת עשייה בידים בשעור גובה טפח במשך ז׳ גם החטיטה בסוף עד לגובה של עשרה נחשבת כחלק של העשייה הראשונה ולגמרה. בלי עשיית הטפח בידים בראשונה אין החטיטה שלבסוף נחשבת כעשייה בידים. אולם כשיש עשיית טפח בידים בתחילה הופכת החטיטה לעשייה כשרה בעד גמר שעור הסוכה גובה י׳ טפחים.א
בדומה לכך בשו״ע (או״ח סל״ב סי״ח) בדין אות בס״ת, שאם אחרי כתיבת אות כשרה נפלה עליה טיפת דיו הפוסלתה יכול הסופר לגרר את הטיפה ולהכשיר האות. ואע״פ שאות שנעשתה לכתחילה ע״י חק תוכות ובגררה של טפות דיו פסולה, מ״מ מחמת שהיתה הכתיבה הראשונה כשרה לפני נפילת הטיפה מצטרף גם חק תוכות בסוף לכתיבה הראשונה להכשיר.
לפי פירוש זה מובן מש״כ הרי״ף כאן שגם לחטיטה עד י׳ צריכים כוונה לשם סוכה. הואיל וחטיטת החלל עד לגובה עשרה מהווה חלק מעצם עשיית הסוכה ותקון של הסכך מחייב הרי״ף שתהיה לשם צל.ב
ברם מפירש״י יוצא שלא כהנ״ל שמבאר היתר החטיטה עד לשעור י׳, וז״ל - שהרי אינו מתקן אלא הדפנות ובדפנות לא אמרי׳ תעשה ולא מן העשוי עכ״ל. מבואר מדבריו דבעשיית הסכך סגי בשעור טפח, והשעור י׳ הוא רק בדפנות ובהן ליכא דין תעשה ולא מן העשוי. רש״י שלא כרי״ף המצריך כוונה לשם צל עד י׳ מכיון שגמר החטיטה עד י׳ מצטרפת עם תחילת העשייה דטפח בסכך, ואינה הלכה רק בדפנות כפירש״י.ג
ובכך מבוארת דעתו של בעל הגהות מיימוניות (פ״ה מסוכה אות מ׳) המצריך הקמת דפנות טפח קודם עשיית הסכך. הקמת דפנות טפח אליביה מהווה שעור בהתחלת עשיית הסכך בידים הבאה להכשיר את החטיטה בגמר העשייה. ע״י מעשיו בידים בראשונה נחשבת גם החטיטה בסוף למעשה. וכ״ז כפרוש הנ״ל ולרי״ף ולא כרש״י, דלרש״י סגי בעשיית טפח הסכך בראשונה, ושאר השעור של י׳ אינו אלא לצורך הדפנות.
ב
עיין בר״ן שדן אם כשר רק כשחטט מחלל ולמטה בקרקע או שכשר אפילו אם חטט מחלל הטפח ולמעלה בגג. ונראה פשוט שבסוכה, כשרה העשויה בגובה עשרה אין ספק שכל עובי הגג של הסכך מתכשר לסוכה ולא רק התחתית של הגג ויכולים לחטט למעלה והסוכה בכשרותה. רק בציור שלפנינו, בגג מעל חלל טפח דוקא ניתן לדון אם תחילת עשיית הטפח והעשייה לשם צל חל גם לכל עובי הגג למעלה או רק על השפה התחתית בלבד.ד
ועיין בפי׳ ר״ח שהגברא עושה הטפח אחרי שחטט, והוא דין של חדוש דבר - דומה לחדוש דבר של ב״ה בסוכה ישנה (ט., עיין שם בירושלמי ובשעורנו.)רשימות שיעורים שנאמרו על ידי הרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק זצ"ל, נערכו על ידי הרב צבי יוסף רייכמן (CC-BY-NC 4.0)
הערות
א דוק היטב בריטב״א.
ב עי׳ בספר עמק ברכה עניני סוכה אות ט״ז.
ג ולכאו׳ הרי״ף ורש״י חלוקים בחלות השעור די׳ טפחים - לרש״י הוא שעור בדופן בלבד ולא בסכך דבסכך השעור הוא טפח, ולרי״ף השעור די׳ טפחים הוא גם בסכך ולכן יש לו צורך בחלות דין עשייה של י׳ טפחים בסכך, כנ״ל, והיא מחלוקת יסודית.
ד עי׳ בכ״מ לפ״ה מסוכה הל״ט ובב״י סי׳ תרל״ה ובט״ז שם סק״ג ובמג״א שם סק״ב ובמחצית השקל שם.
הערות
Gemara
Peirush